ליד הוא לא שורה בגיליון. הוא אדם שהשאיר טלפון וכרגע מחכה לתשובה. רוב הכסף שנשרף בקמפייני לידים הולך לאיבוד לא בקמפיין עצמו, אלא בין הרגע שהטופס נשלח לרגע שמישהו מתקשר.
עסק יכול להריץ קמפיין מצוין ועדיין לא לראות שקל. הליד מגיע, יושב במייל או בגיליון, ומישהו חוזר אליו יומיים אחר כך כשהוא כבר סגר עם מישהו אחר. זו לא בעיה של פרסום, זו בעיה של תשתית, והיא נפוצה הרבה יותר ממה שנראה.
לכן אנחנו לא מסתכלים על קמפיין לידים כעל קמפיין. אנחנו מסתכלים עליו כעל מערכת שמתחילה במודעה ומסתיימת בשיחת טלפון, ובודקים כל חוליה בה.
קמפיין לידים נוטה להידרדר באיכות לאורך זמן, וזה קורה מסיבה הגיונית: המערכת מייעלת את עצמה לכיוון המדד שהיא מקבלת. אם המדד היחיד הוא "טופס נשלח", היא תמצא את האנשים שהכי קל להוציא מהם טופס, וזה בדיוק לא אותם אנשים שקונים.
התיקון הוא להזין את המערכת בחזרה במה שקרה אחר כך. כשקמפיין מקבל דיווח על שיחה שנענתה, על פגישה שנקבעה או על עסקה שנסגרה, הוא מתחיל לחפש דפוסים של קונים ולא של ממלאי טפסים. זה גם הופך את הדיון על עלות הליד למדויק יותר, כי אפשר סוף סוף להשוות בין ערוצים לפי מה שהם באמת מייצרים.
שכבה נוספת היא סינון בכניסה. שאלת סינון אחת בטופס, למשל טווח תקציב או סוג השירות, מורידה את כמות הלידים ומעלה את שיעור הסגירה. לרוב העסקים זו עסקה משתלמת.
מי שמשאיר פרטים בעסק שירות משאיר אותם לרוב במקביל אצל עוד שניים או שלושה ספקים, ולרוב תוך אותה חצי שעה. מי שמתקשר ראשון מקבל את השיחה, ולעיתים קרובות גם את העבודה. זה לא טיפ, זו הדינמיקה של השוק.
המסקנה המעשית פשוטה. אם אין לך דרך לדעת תוך דקה שהגיע ליד, אין טעם להעלות תקציב. אנחנו מחברים את ההתראה המיידית לפני שאנחנו נוגעים בכסף, כי זה השיפור הזול ביותר שיש.
אצל אחד הלקוחות חיברנו את טופס הלידים כך שכל פנייה נכנסת מיידית להתראה בטלפון, עם כפתור שפותח שיחת וואטסאפ עם הפרטים כבר ממולאים. זמן התגובה ירד מיום עבודה לדקות, בלי לשנות שקל בתקציב הפרסום.
נעבור על הקמפיינים, על הטפסים ועל מה שקורה אחרי השליחה, ונראה לך איפה הלידים נופלים בדרך. בלי עלות ובלי התחייבות.
קבלו ניתוח חשבון חינם ←
